נושא: דיג ברשתות

שגשוג ועושר בבעלי חיים ימיים במקווה מים תלוי במספר רב של גורמים כגון מליחות המים, איכות המים, טמפרטורה, איזון אקולוגי, מזון טבעי וקיומם של בתי גידול לצאצאים ועוד.

מערכות החיים הימיים (האקוסיסטם) של הים התיכון ובייחוד החלק המזרחי הכולל את חופי ישראל נשענת על מים דלים במקורות מזון בעלי אחוז מליחות גבוה יחסית וסובלת מהיקפי דגה מתמעטים. בנוסף העובדה שמחזור התחדשות כלל המים בים התיכון מוערך בשבעים שנה, מונעת אפשרות להתרחשותו של 'נס טבעי' או הגירה המונית של זני דגים מהאוקיינוס.


המעט שיש
הדגים הלא רבים שיש באזור חשופים לסיכונים הנובעים מזנים פולשים שאינם אנדמיים לסביבה הים התיכונית כגון המדוזה והקראס מים סוף, זיהומים ממקורות שונים, השפעות העיור המואץ ועוד.
נהר הנילוס שהזרים לים בתקופת ההצפה השנתית טונות של מקורות מזון ראשי נסגר והנתונים מראים ירידה חדה בדגה לאחר סגירת סכר אסואן במצרים.

סוגי רשתות
לרוב מקובל לחלק את דיג הרשתות לשלושה תחומים עיקריים : רשתות עמידה, רשתות עקיפה ורשתות דיג הנפרשות בקרבת חופים. ההבדל המהותי בין השיטות הוא בנתח השלל, בסוגי הדגים ובאחוז ה- by catch של השיטות השונות.

דיג עיוור
שימוש ברשתות עמידה בקרבת החופים תמיד מלווה באחוז by catch מסויים. הרשת ככלי דיג 'עיור' אינה מאפשרת לדיג לבחור את סוגי הדגים או הגדלים ופוגעת בהרבה צאצאי דגים שטרם הגיעו לבגרות וביצורים אחרים המהווים מזון וחלק ממארג החיים הימי.

משמעות הנתונים
לפי הנתונים שפורסמו ע"י אגף הדיג והחקלאות ב- 2005 חלק השלל של דיג רשתות עמידה בעומק ודיג חופים מהווה אחוז שולי מכלל תצרוכת הדגים בישראל לאותה שנה, כ- 60,000 טון.
המאמצים ועלויות הסולר שהתייקר מאוד כנראה לא מאפשרים לדייגים בשיטת זו להפעיל את עסקיהם ברמת רווחיות העולה על 20% וניתן לשער שרוב ההכנסות מופנות למשכורות העובדים.

עסק רע
השלל שהולך ומצטמק מביא חלק מהדייגים לפרוש מהמקצוע או לעסוק בו כהנסה צדדית, אבל כל מי שעוסק בתחום נדרש לפרוש יותר רשתות, במקומות יותר רגישים, בגודל עין יותר קטן, לאורך יותר חופים כדי להביא לחם למשפחתו. כלל מחזור המכירות של דיג חופי ב 2005 עמד על 37 מיליון ₪ המתחלקים על כ- 500 בעלי סירות דיג-ולא כולם עוסקים בדיג ברשתות.

בכיה לדורות
ככל הידוע לנו, המדינה יודעת היטב על צמצום הדגה מצד אחד ומצד שני נמנעת מהסדרי קרקוע של דייגים הכוללים פיצוי והפניה ללימוד מקצוע חדש למרות הסכומים הנמוכים. לכן, משמעות הנתונים היא אחת - מדינת ישראל מעדיפה את המשך קיומו של דיג ברשתות בקרבת החופים ובעומק על פני שימור הדגה שיאפשר דיג לדורות הבאים ויצמצם את הסכנות לאסון אקולוגי בים התיכון.

האלטרנטיבה השפויה
המשך מתן אישורי דיג ברשתות מהווה סכנה אמיתית ובחירה גרועה של מקבלי ההחלטות.
המדינה צריכה בראש ובראשונה לדאוג שהים לא ימות- גם אם זה אומר לדאוג עבור הסדרי פיצויים והכשרה מחדש עבור כמה מאות בודדים שיפרשו כתוצאה מהמהלך.
כשהים ימות בכל מקרה המדינה תשלם דמי אבטלה לעוסקים בתחום, אבל אז לא בטוח שיהיה משהו להציל.