תפריט
קטגוריותבחלק גדול ממדינות העולם המתקדמות יותר (כולל ארה"ב האיחוד האירופי אוסטרליה ועוד) קיימים חוקי דיג המיועדים להסדיר את תחום הדיג הספורטיבי. התקנות מגנות על אוכלוסיות הדגים בנחלים באגמים ובימים ומאפשרות מימון פעילות אכיפה והסברה.
התקנות עוסקות בעיקר בתחומים הבאים:
- חובת רישוי –דייגים חובבים נדרשים לרישיון דיג לאזורים מוגדרים ושיטות מוגדרות (מסירה, מהחוף סוג ציוד וכו')
- הגנת מינים- על ידי הגבלות הנוגעות לגודל ומשקל הדג, מיקום הדיג והעונה.
- כמות שלל הגיונית– כמות לצריכה עצמית שאינה נחשבת לכמות מסחרית.
הרישוי, תקנות הדיג ויכולת האכיפה האפקטיבית נובעים לא רק מקיום של תרבות דיג מפותחת בחלק מהמדינות, אלא גם מקנסות כספיים משמעותיים ואפילו עונשי מאסר בפועל על דייג עבריין שנתפס ללא רישיון בתוקף.
בפועל, פעילות של עברייני דיג במדינות אלה זניחה לחלוטין ובנוסף קיימת מודעות ציבורית גדולה המעודדת שמירה על ערכי טבע והגנה על מה שנשאר מפני תיעוש ועיור שקיימים בכל מקום.
מאסר בפועל בגלל דג ?
חלק מאזורי הדיג במדינות אלה נמצא בעבר בדיוק באותו מצב שבו אנחנו נמצאים היום- לפני קטסטרופה. זה לא שה'גויים' גאונים יותר או שהרשויות עמדו בפני לחצים או כוחות שוק אחרים. פשוט היו שם מספיק אנשים שנלחמו עבור העניין עד שהנקודה הבסיסית הובנה: "אם אנחנו לא נשמור אז לא פשוט יהיה".
המודעות הציבורית היא שאיפשרה למחוקק במדינות אלה להעביר תקנות וחוקי דיג מחמירים עד כדי מאסר בפועל על פעילות דיג שבארץ היא כמעט שגרתית – שליפת דגיגונים של זני דגים מסויימים. התוצאה בפועל של אכיפת החוקים היא שיקום מקיף של אוכלוסיות דגים (ברוב המקומות) עד למצב המאפשר המשכיות בטוחה עבור דיג ספורטיבי ובעיקר דיג מסחרי, באותו מקום.
מאמרים אחרונים
פרסומת